באותה השבת של שמחת תורה, בשביעי לאוקטובר, המחלקה של נועם תפסו קו במוצב כיסופים. וכשהחלה המתקפה דווח על חדירת מחבלים בקיבוץ כיסופים עם קבלת הדיווח יצאו מפקדיו עם מספר לוחמים לכיוון הקיבוץ, נועם ועוד 5 לוחמים הונחו להישאר במוצב ולהגן על התצפיתניות, החיילים ומשפחות שנכחו בבסיס. לאחר דקות ספורות התקבל דיווח נוסף על עשרות מחבלים שמתקרבים למוצב. נועם הבחין שאחד מחבריו נמצא לבדו בעמדת הש"ג, וללא היסוס רץ לנשקייה, לקח שני מקלעים מסוג "מאג" והצטרף ללחימה. תצפיתניות שהיו בבסיס סיפרו שקראו לנועם ולחברו מיטלמן בקשר והזהירו אותם מפני כוח גדול של מחבלים שמתקרב אליהם, וביקשו מהם לסגת, אך נועם סירב לעזוב את עמדתו ואמר: "נראה לכן, בחיים אני לא זז מפה". נועם וחברו נלחמו ללא היסוס ובגבורה רבה מעטים מול רבים והגנו בגופם בחרוף נפש עד שנגמרה להם התחמושת ונפלו בקרב . מעשה הגבורה של השניים מנע אסון גדול ונתן למפקדיו ולשאר המחלקה זמן לחזור מהקיבוץ למוצב ולהשתלט על חדירת המחבלים.